לדלג לתוכן

ברודוויי (רחוב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק ברחוב במנהטן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ברודוויי.
ברודוויי
Broadway ‎
מידע כללי
אורך 53 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
עיר מנהטן עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°46′13″N 73°58′55″W / 40.770139°N 73.982069°W / 40.770139; -73.982069
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברודוויי (באנגלית: Broadway) היא שדרה ארוכה ורחבה, החוצה את רובע מנהטן המרכזי בניו יורק לכל אורכו, מדרום-מזרח לצפון-מערב. ברודוויי אף ממשיך צפונה מחוץ לתחומי מנהטן והעיר ניו יורק, והמשכו מגיע למחוז וסטצ'סטר במדינת ניו יורק.

זו הדרך הראשית בכיוון צפון-דרום העתיקה ביותר בעיר ניו יורק, כאשר חלק גדול מהשדרה הנוכחית התחילה כשביל ויקקוואסגק (Wickquasgeck) לפני הגעתם של האירופים. השביל היווה את הבסיס לאחד מצירי התנועה העיקריים של המושבה ההולנדית ניו אמסטרדם, ובהמשך תחת השלטון הבריטי, אם כי רובה לא נשאה את שמה הנוכחי עד סוף המאה ה-19.

ברודוויי במנהטן ידועה כלב ליבה של תעשיית התיאטרון המסחרית האמריקאית, ומשמשת לה כמטונימיה, כמו גם בשמות של מיזמים תיאטרליים אלטרנטיביים כמו אוף ברודוויי ואוף אוף ברודוויי (אנ').

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה קולוניאלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברודוויי בשנת 1834

ברודוויי הייתה במקור שביל ויקקוואסגק (Wickquasgeck), שנוצר בסבכי מנהטן על ידי תושביה הילידים.[א][1] שביל זה התפתל במקור דרך ביצות וסלעים לאורכו של האי מנהטן.[ב]

עם הגעתם של ההולנדים, הורחב השביל[2] ועד מהרה הפך לדרך הראשית העוברת לאורך האי עד לניו אמסטרדם בקצה הדרומי. החוקר והיזם ההולנדי דייוויד פיטרש. דה פריס (אנ') רשם את האזכור הראשון שלו ביומנו בשנת 1642 ("דרך ויקקוואסגק שעליה עברו הילידים מדי יום"). ההולנדים קראו לו "דרך הג'נטלמנים" (Heeren Wegh) או "רחוב הג'נטלמנים" (Heeren Straat) – שהזכיר את שמו של רחוב דומה באמסטרדם – או "הדרך המהירה" ("High Street"); שמו שונה ל"ברודוויי" לאחר שהבריטים השתלטו על העיר, בזכות רוחבה יוצא הדופן.[3][4][2][5][6][ג] אף על פי שכיום שמה של השדרה הוא פשוט "ברודוויי". ", במפה משנת 1776 של ניו יורק, היא מסומנת כ"רחוב ברודוויי".[7]

המאה ה-18 וה-19

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברודוויי בשנת 1860

במאה ה-18, ברודוויי הסתיימה בשטחי העיירה מצפון לוול סטריט. החלק של ברודוויי במה שהוא כיום מנהטן תחתית היה ידוע כרחוב ג'ורג' הגדול.[8] התנועה המשיכה במעלה האיסט סייד (אנ') של האי דרך האיסטרן פוסט (Eastern Post Road) והווסט סייד (אנ') דרך בלומינגדייל (Bloomingdale Road). האחרונה, שנפתחה ב-1703, המשיכה עד לרחוב 117 ותרמה לפיתוח האפר וסט סייד המודרני לאזור יוקרתי עם אחוזות.[דרוש מקור]

בספרה מ-1832, Domestic Manners of the Americans, כתבה פרנסס מילטון טרולופ (אנ') על התרשמותיה מהעיר ניו יורק בכלל וברודוויי בפרט:

"הרחוב האצילי הזה עשוי להתחרות עם כל מה שראיתי אי פעם, לאורכו ולרוחבו, החנויות הנאות שלו, הסוככים המסודרים, הטרוטו המצוין והולכי הרגל הלבושים היטב. אין בו את הצפיפות של כרכרות רחוב בונד, וגם לא את הארמונות המדהימים בחזית רחוב ריג'נט; אך הוא מפואר בהיקפו, ומעוטר בכמה מבנים נאים, חלקם מוקפים בדשא ועצים".[9]

Somrindyke House, Bloomingdale Road, אמצע המאה ה-19

בשנת 1868, רחוב בלומינגדייל בין רחוב 59 (בכיכר גראנד, כיום כיכר קולומבוס) לרחוב 155 נסלל והורחב, והפך לשדרה עם חציונים מעוצבים.[10] היא נקראה "השדרה המערבית"[11] או "השדרה".[10] מפה רשמית של העיר משנת 1897 מציגה קטע ממה שהוא כיום ברודוויי כ"דרך קינגסברידג'" בסביבת וושינגטון הייטס.[12]

ב-14 בפברואר 1899, השם "ברודוויי" הורחב לכל מתחם ברודוויי/בלומינגדייל/בולווארד/קינגסברידג'.[13]

המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-20, קטע של 30 בלוקים לאורך ברודוויי, המשתרע בעיקר בין כיכר טיימס ברחוב 42 לכיכר שרמן (אנ') ברחוב 72 (אנ'), היוו חלק מ"שדרת המכוניות" של מנהטן[14][15] לפני העשור הראשון של המאה ה-20, האזור היה תפוס ברובו על ידי תעשיית הסוסים והיה "חסר חיים לחלוטין", אך ב-1907, ה"ניו יורק טיימס" אפיין את החלק הזה של ברודוויי כבעל "שדרה כמעט מוצקה של שלטי רכב ממונעים כל הדרך מכיכר טיימס לכיכר שרמן".[16] בסוף העשור הראשון ותחילת שנות העשרה של המאה ה-20, נבנו בברודוויי מספר אולמות תצוגה, חנויות ומוסכי רכב גדולים,[17] כולל בניין U.S. Rubber Company (אנ') ברחוב 58, אולם התצוגה של B.F. Goodrich (אנ') בברודוויי 1780 (בין הרחובות ה-58 ל-57), בניין פיסק ברחוב 250 ווסט 57, והבניינים של דמארסט וחסרי אחידות ברחוב 224 מערב 57.[14]

בעבר הייתה ברודוויי רחוב דו-סטרי (אנ') לכל אורכה. המצב הנוכחי, שבו הוא פועלת כרחוב חד-סטרי (אנ') בכיוון דרום בלבד מדרום לכיכר קולומבוס (רחוב 59), נוצר בכמה שלבים. ב-6 ביוני 1954, השדרה השביעית הפכה לכיוון דרום והשדרה השמינית הפכה לכיוון צפון דרומית לברודוויי. אף צד מברודוויי לא הפך לחד-כיווני, אבל התנועה המוגברת לכיוון דרום בין כיכר קולומבוס (השדרה השמינית) לכיכר טיימס (השדרה השביעית) גרמה לעיר לנתב מחדש את הקטע הזה של ברודוויי. ארבעה נתיבים לכיוון דרום ושני נתיבים לכיוון צפון.[18] ברודוויי הפכה לחד כיוונית מכיכר קולומבוס דרומה לכיכר הראלד (אנ') (רחוב 34) ב-10 במרץ 1957, יחד עם השדרה השישית שהפכה לחד כיוונית מכיכר הראלד צפונה לרחוב 59 והשדרה השביעית הפכה לחד כיוונית מרחוב 59 דרומה. כיכר טיימס (שם הוא חוצה את ברודוויי).[19] ב-3 ביוני 1962, ברודוויי הפכה לחד-סטרי מדרום לרחוב קאנאל, כאשר טריניטי פלייס ורחוב צ'רץ' (אנ') הובילו את התנועה צפונה.[20]

מבט צפונה מרחוב ברום (צולם 1853–1855 לערך)

שינוי נוסף בוצע ב-10 בנובמבר 1963, כאשר ברודוויי הפכה חד כיוונית דרומה מהראלד סקוור לכיכר מדיסון (רחוב 23) וכיכר יוניון (רחוב 14) לרחוב קאנאל, ושני מסלולים - השדרה השישית מדרום לכיכר הראלד ורחוב סנטר (אנ'), רחוב לאפייט והשדרה הרביעית דרומית לכיכר יוניון - הפכו חד-סטריים צפונה.[21] לבסוף, באותו הזמן כששדרת מדיסון הפכה חד-כיוונית צפונה והשדרה החמישית הפכה לחד-כיוונית דרומה, ברודוויי נעשתה חד-כיוונית דרומה בין כיכר מדיסון (שם חוצה השדרה החמישית) לכיכר יוניון ב-14 בינואר 1966, והשלימה את פעילותה. המרה מדרום כיכר קולומבוס.[22][23]

המאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, קטע בן בלוק אחד בברודוויי בין רחוב 72 לרחוב 73 בכיכר ורדי הוגדר מחדש. הנתיבים המזרחיים ביותר שלו, אשר היו בעבר בתנועה לכיוון צפון, הפכו לפארק ציבורי כאשר נבנתה כניסה חדשה לרכבת התחתית לתחנת רחוב 72 במיקום המדויק של הנתיבים הללו. התנועה לכיוון צפון בברודוויי מתועלת כעת לשדרת אמסטרדם לרחוב 73, מבצעת פנייה שמאלה ברחוב 73 התלת-נתיבי, ולאחר מכן פנייה ימינה בברודוויי.

באוגוסט 2008 הוצאו משירות שני צירי תנועה מהרחובות 42 עד 35 והוסבו לכיכרות ציבוריים. בנוסף, נוספו שבילי אופניים בברודוויי מרחוב 42 עד כיכר יוניון.[24][25]

בשנת 1885, רובע המסחר של ברודוויי הוצף בקווי טלפון, טלגרף וחשמל. נוף זה היה צפונית לקורטלנדט ומיידן ליין.

מאז מאי 2009, חלקי ברודוויי דרך כיכר דאפי, כיכר טיימס וכיכר הראלד סגורים לחלוטין לתנועת מכוניות, למעט תנועה חוצה ברחובות ובשדרות, כחלק מניסוי תנועה והולכי רגל, כשהמדרכה נשמרת באופן בלעדי להולכי רגל, לרוכבי אופניים ולמתרווחים במקומות ישיבה זמניים המוצבים על ידי העיר. העירייה החליטה שהניסוי הצליח, והחליטה להפוך את השינוי לצמיתות בפברואר 2010. אף על פי שהיתרונות הצפויים לזרימת התנועה לא היו גדולים כפי שציפו, פציעות הולכי רגל צנחו בצורה דרמטית והתנועה ברגל גדלה באזורים המיועדים לכך; הפרויקט היה פופולרי בקרב תושבים ועסקים כאחד.[26] החלקים הנוכחיים שהוסבו לכיכרות להולכי רגל נמצאים בין רחוב 47 מערב ורחוב 42 מערב בתוך כיכרות דאפי וטיימס, ובין רחוב 35 מערב ורחוב 33 מערב באזור כיכר הראלד. בנוסף, חלקים מברודוויי בכיכר מדיסון ובכיכר יוניון הצטמצמו באופן דרמטי, מה שמאפשר שפע של כיכרות להולכי רגל להתקיים לצד הכביש.

במאי 2010 ניסה אדם להפעיל פצצה בברודוויי בכיכר טיימס. הפצצה הייתה ברכב 4WD שחנה באופן לא חוקי. בעלי חנויות ואנשים אחרים הודיעו לשוטר רכוב שבדק את הרכב. השוטר הבחין שיש עשן וחומרי נפץ. הוא הזעיק מיד סיוע והרחוב פונה.[27]

במאי 2013, NYCDOT (אנ') החליטה לעצב מחדש את ברודוויי בין הרחובות 35 ל-42 בפעם השנייה בתוך חמש שנים, בשל חיבורים לקויים בין כיכרות להולכי רגל וירידה בתנועת כלי רכב. עם העיצוב החדש, נתיב האופניים נמצא כעת בצד ימין של הרחוב; הוא היה בעבר בצד שמאל בצמוד לרחבות הולכי הרגל, מה שגרם לעימותים בין תנועת הולכי רגל ואופניים.[28]

באביב 2017, כחלק משחזור בירה של כיכר וורת', ברודוויי בין רחוב 24 ל-25 הוסב ל"רחוב משותף" (אנ') שבו חל איסור נסיעה של כלי רכב ורכבי משלוח מוגבלים למהירות 8 קמ"ש. רכבי משלוח נוסעים צפונה מהשדרה החמישית לרחוב 25 עבור אותו בלוק אחד, הופכים את כיוון התנועה ומונעים מכלי רכב לנסוע דרומה בברודוויי מדרום לרחוב 25. פרויקט ההון מתרחב על יוזמה משנת 2008 שבה חלק מהצומת של ברודוויי והשדרה החמישית הוסב מחדש לרחבה ציבורית, מה שמפשט את הצומת הזה.[29] במסגרת פרויקט 2017 הורחבה כיכר וורת', והוסבה את הבלוק הסמוך של ברודוויי ל"רחוב משותף".[30]

מסלול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע של ברודוויי בכיכר טיימס

ברודוויי הוא אחד מצירי התנועה העיקריים והוותיקים בעיר, ופירוש שמו הוא "דרך רחבה". הוא נמתח לכל אורכו של האי מנהטן, בערך במקביל לנהר הצפוני (אנ') (החלק של נהר ההדסון הגובל במנהטן), מבאולינג גרין (אנ') בדרום ועד אינווד (אנ') בקצה הצפוני של האי. בניגוד למרבית רחובותיה ושדרותיה של מנהטן, הבנויים כרשת שתי וערב ויוצרים הצטלבויות בזוויות ישרות, ברודוויי עובר במסלול אלכסוני לאורך העיר ואינו מקביל לרחובות אחרים. הסיבה לכך היא שברודוויי נסלל על נתיבה של דרך היסטורית שיצאה מהמושבה ההולנדית ניו אמסטרדם בקצה הדרומי של האי מנהטן והמשיכה צפונה, עוד לפני שתוכננו ונבנו מרבית רחובותיה ושדרותיה של מנהטן. עם התפתחותה של העיר צפונה ובנייתה בצורה מתוכננת יותר, נשמר התוואי המקורי של ברודוויי, והוא שולב באמצעות כיכרות וצמתים מסודרים במפגשיו עם הרחובות והשדרות המאוחרים יותר. גם ברבות מערי צפון אמריקה ישנו רחוב ראשי הנקרא בשם זה.

דרומית לכיכר קולומבוס, זהו רחוב חד סטרי לכיוון דרום. מאז 2009 נאסרה תנועת כלי רכב בכיכר טיימס בין הרחובות 42 ל-47 (אנ'), ובכיכר הראלד (אנ') בין הרחובות 33 ל-35 כחלק מתוכנית פיילוט; זכות הקדימה שלמה ושמורה לרוכבי אופניים ולהולכי רגל. מהחוף הצפוני של מנהטן, ברודוויי חוצה את ספויטן דויוויל קריק (אנ') דרך גשר ברודוויי (אנ') וממשיכה דרך מארבל היל (אנ') (חלק לא רציף של רובע מנהטן) והברונקס לתוך מחוז וסטצ'סטר. דרך U.S. 9 (אנ') ממשיכה וידועה בשם ברודוויי עד למפגש שלה עם דרך NY 117 (אנ').

מנהטן תחתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבט במעלה ברודוויי מבאולינג גרין, כשבניין קרייזלר נראה ברקע

הקטע של ברודוויי התחתית מראשיתו בבאולינג גרין ועד לסיומו בפארק בניין העירייה הוא המיקום ההיסטורי של מצעדי הקונפטי בעיר, ולעיתים נקרא "קניון הגיבורים" במהלך אירועים אלו. ממערב לברודוויי, עד רחוב קאנאל, היה אזור המגורים האופנתי של העיר עד 1825 בקירוב. המזבלה העירונית יותר משילשה את שטח החוף של נהר ההדסון והוא נמצא כעת רחוק יותר מערבה, מעבר לטרייבקה ולבאטרי פארק סיטי (אנ').

ברודוויי מסמל את הגבול בין גריניץ' וילג' ממערב לאיסט וילג' ממזרח, ועוברת את אסטור פלייס (אנ'). נמצא במרחק הליכה קצר משם לאוניברסיטת ניו יורק ליד פארק כיכר וושינגטון (אנ'), הנמצא למרגלות השדרה החמישית. עיקול מול כנסיית גרייס (אנ') נסלל סביב טברנה; מרחוב 10 הוא מתחיל את מסלולו האלכסוני הארוך על פני מנהטן, בכיוון צפון כמעט מוחלט.

מידטאון מנהטן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברודוויי, 1909

מכיוון שברודוויי קדמה לרשת הרחובות שתוכננה בתוכנית חברי הוועדה (1811) באי, ברודוויי חוצה את מידטאון מנהטן באלכסון, ומצטלבת הן ברחובות המזרח–מערב והן עם שדרות צפון–דרום. ההצטלבויות של ברודוויי עם שדרות, המסומנות על ידי "כיכרות עירוניים" (חלקם משולשים קטנים של שטח פתוח), גרמו ליצירת מגרשים מעניינים כלשהם, כדוגמת המגרש עליו ניצב בניין פלאטאיירון.

ברודוויי חוצה בכיכר יוניון את רחוב 14, מתמזג עם השדרה הרביעית, וממשיך את המסלול האלכסוני שלו במעלה העיר מהפינה הצפון-מערבית של הכיכר; כיכר יוניון הוא המקום היחיד בו החלק הפיזי של ברודוויי אינו רציף במנהטן (חלקים אחרים של ברודוויי במנהטן הם כיכרות להולכי רגל בלבד). בכיכר מדיסון, מיקומו של בניין פלאטאיירון, ברודוויי חוצה את השדרה החמישית ברחוב 23, והוא לא רציף לכלי רכב לקטע של בלוק אחד בין הרחובות ה-24 וה-25. בכיכר הראלד (רחוב 33 מערב), ברודוויי חוצה את השדרה השישית (שדרת האמריקות), ואינה רציפה לכלי רכב. חנות הכלבו מייסי'ס הראלד סקוור (אנ'), בלוק אחד מצפון ישנה גם כן אי-רציפות בתנועת הרכבים, ממוקמת בפינה הצפון-מערבית של ברודוויי ורחוב 34 מערב ופינה דרום-מערבית של ברודוויי ורחוב 35 מערב; זוהי אחת מחנויות הכלבו הגדולות בעולם.

ברודוויי מבט צפונה מרחוב 48 לרובע התיאטראות

רצועה מפורסמת אחת ליד כיכר טיימס, שבה חוצה ברודוויי את השדרה השביעית במידטאון מנהטן, היא ביתם של תיאטראות רבים בברודוויי, המאכסנים מערך משתנה ללא הרף של הצגות מסחריות בקנה מידה גדול, ובמיוחד מחזות זמר. אזור זה של מנהטן מכונה לעיתים קרובות רובע התיאטרואות או הדרך הלבנה הגדולה, כינוי שמקורו בכותרת "נמצא בדרך הלבנה הגדולה" במהדורת 3 בפברואר 1902 של "טלגרם הערב של ניו יורק". הכינוי העיתונאי נוצר בהשראת מיליוני האורות על מרקיזות תיאטרון ופרסומות על שלטי חוצות שמאירות את האזור. לאחר שהפך למעשה לרובע החלונות האדומים של העיר בשנות ה-60 וה-70 (כפי שניתן לראות בסרטים נהג מונית וקאובוי של חצות), מאז סוף שנות ה-80 כיכר טיימס הופיעה כמרכז תיירות משפחתי, ולמעשה הופעלה ב-Disneyfied בעקבות רכישת החברה ושיפוץ תיאטרון ניו אמסטרדם (אנ') ברחוב 42 ב-1993.[31]

ה"ניו יורק טיימס", שממנו קיבלה הכיכר את שמה, פורסם במשרדים ברחוב 43 מערב 239; העיתון הפסיק להדפיס שם ב-15 ביוני 2007.[32]

אפר וסט סייד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפינה הדרום-מערבית של הסנטרל פארק, ברודוויי חוצה את השדרה השמינית (שנקראת סנטרל פארק מערב מצפון לרחוב 59) ברחוב 59 מערב ובכיכר קולומבוס; במקום בו עמד מרכז הכנסים לשעבר של הניו יורק קוליסאום (אנ') נמצא מרכז הקניות החדש למרגלות מרכז טיים וורנר, המטה הראשי של וורנר מדיה.[33] מכיכר קולומבוס צפונה, ברודוויי הופכת לשדרה רחבה עד לרחוב 169; בקטע זה קיים מפריד נתיבים המפריד את התנועה לכיוון צפון מהתנועה לכיוון דרום. המפריד הוא שריד של הקניון המרכזי "השדרה", שהפך לעמוד השדרה של האפר וסט סייד, ובאזור יש מקומות ישיבה ציבוריים.

ברודוויי מצטלבת עם שדרת קולומבוס (הידועה כשדרה התשיעית מדרום לרחוב 59 מערב) ברחובות 65 ו-66 מערב, שם בית הספר ג'וליארד ומרכז לינקולן, שניהם ציוני דרך ידועים לאמנויות הבמה, כמו גם מקדש מנהטן ניו יורק (אנ') של כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים.

צומת בצורת X של ברודוויי (מימין למטה לשמאל למעלה) ושדרת אמסטרדם (משמאל למטה לימין למעלה), מבט צפונה מכיכר שרמן לרחוב 72 המערבי ולצמרות העצים של כיכר ורדי

בין הרחובות ה-70 וה-73 המערבית, ברודוויי מצטלבת עם שדרת אמסטרדם (הידועה בשם השדרה ה-10 מדרום לרחוב ה-59 המערבי). ההצטלבות הרחבה של שני הצירים הייתה היסטורית אתר של תאונות דרכים רבות ונפגעים בהולכי רגל, בין היתר בשל מעברי החציה הארוכים.[34] שתי חלקות אדמה קטנות בצורת משולשים נוצרו בנקודות שבהן ברודוויי חוצה את שדרת אמסטרדם. האחד הוא חלקה קטנטנה מגודרת של שיחים וצמחים ברחוב 70 המערבי הנקראת כיכר שרמן (אנ') (אף על פי שהיא והצומת שמסביב נודעו ביחד גם ככיכר שרמן), והמשולש השני הוא גן שופע עצים הגובל בשדרת אמסטרדם ממש מעל רחוב 72 מערב ועד רחוב 73 מערב. כיכר ורדי (אנ'), שנקראה בשנת 1921 על-שם האנדרטה שלה למלחין האיטלקי ג'וזפה ורדי, שהוקמה בשנת 1909, מגרש משולש קטן זה של המרחב הציבורי הוגדר כנקודת ציון נופית על ידי הוועדה לשימור ציוני דרך בשנת 1974, אחד מתשעה פארקים עירוניים שקיבלו את הכבוד.[35] בשנות ה-60 וה-70, האזור המקיף את כיכר ורדי וגם את כיכר שרמן היה ידוע על ידי משתמשי סמים וסוחרי סמים מקומיים כ"פארק המחט" ("Needle Park"),[36] והוצג באופן בולט בסרט הקשה והדרמטי מ-1971, "בהלה בפארק הסמים", בבימויו של ג'רי שצברג[37] ובכיכובו של אל פצ'ינו בתפקידו השני על המסך.

מקלט הלבנים והאבן המקורי המוביל לכניסה של תחנת הרכבת התחתית של רחוב 72, אחת מ-28 תחנות הרכבת התחתית הראשונות במנהטן, נשאר ממוקם באחד מאיי התנועה הרחבים במרכז ברודוויי, בצד הדרומי של רחוב 72 המערבי. במשך שנים רבות, כל התנועה בברודוויי זרמה משני צידי המקלט הזה והכניסה לרכבת התחתית שלו, והנתיבים שלה במעלית העיר חלפו על פניה לאורך הקצה המערבי של כיכר ורדי המשולשת. בשנים 2001 ו-2002, שיפוץ תחנת רחוב 72 ההיסטורית והוספה של בית פיקוח שני לרכבת התחתית ומקלט נוסעים סמוך, ממש צפונית לרחוב 72, מול הבניין המקורי, הביאו ליצירת רחבה ציבורית עם מרצפות אבן ומקומות ישיבה נרחבים, מחברים את הבניין החדש יותר עם כיכר ורדי, ומחייבים להפנות את התנועה צפונה לשדרת אמסטרדם בלוק אחד. בעוד שהנתיבים לכיוון דרום של ברודוויי בצומת זה לא הושפעו מהבנייה החדשה, הנתיבים לכיוון צפון אינם צמודים עוד בצומת זה. נהגים יכולים להמשיך לאורך שדרת אמסטרדם לעלות לעיר או לפנות שמאלה ברחוב 73 המערבי כדי לחדש את הנסיעה בברודוויי.

כמה בנייני דירות בולטים נמצאים בסמיכות לצומת זה, כולל האנסוניה (אנ'), בעלי ארכיטקטורה מעוטרת השולטת בנוף העירוני באזור זה. לאחר שהאנסוניה נפתח לראשונה כמלון, כלבי ים חיים גודלו במזרקות מקורות בתוך הלובי שלו. מאוחר יותר, זה היה ביתו של מועדון הלילה הידוע לשמצה Plato's Retreat (אנ').[38] מיד צפונית לכיכר ורדי נמצא הבניין של Apple Bank for Savings (אנ'), לשעבר בנק החיסכון המרכזי, שנבנה ב-1926 ותוכנן להידמות לבנק הפדרלי של ניו יורק.[39] בברודוויי נמצא גם תיאטרון ביקון (אנ') ברחוב 74 מערב, שהוגדר כנקודת ציון לאומית ב-1979 ועדיין פועל כמקום קונצרטים לאחר הקמתו ב-1929 כ-וודוויל ואולם מוזיקה, ומקום "אחות" לאולם המוזיקה רדיו סיטי.[40]

בהצטלבותו עם רחוב 78 מערב, ברודוויי משנה כיוון וממשיכה ישירות לכיוון העיר ומתיישרת בערך עם רשת הרחובות של תוכנית חברי הוועדה. מעבר לעיקול נמצאים בניין הדירות ההיסטורי של Apthorp (אנ'), שנבנה ב-1908, והכנסייה הבפטיסטית הראשונה בעיר ניו יורק (אנ'), ששולבה בניו יורק ב-1762, הבניין הנוכחי שלה בברודוויי שהוקם ב-1891. הדרך פונה צפונה ועוברת בחשיבות היסטורית. בתי דירות כגון הבלנורד (אנ'), בניין אסטור קורט (אנ'), והאר נובו קורנוול (אנ').[41][42]

בברודוויי וברחוב 95 נמצא הסימפוני ספייס (אנ'), שהוקם בשנת 1978 כבית למופעי מוזיקה וריקוד אוונגרדית וקלאסית בתיאטרון הסימפוני לשעבר, שנבנה במקור בשנת 1918 כבית מוביל של "בית מוזיקה וסרטי קולנוע".[43][44] ברחוב 99, ברודוויי עוברת בין גורדי השחקים השנויים במחלוקת של ה-Ariel (אנ') מזרח ומערב.

ברחוב 107, ברודוויי מתמזגת עם שדרת ווסט אנד (אנ'), כשהצומת יוצר את פארק שטראוס (אנ') עם אנדרטת הטיטאניק של אוגוסטוס לוקמן (אנ').[45]

צפון מנהטן והברונקס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברודוויי ברחוב דיקמן באינווד

לאחר מכן עוברת ברודוויי את הקמפוס של אוניברסיטת קולומביה ברחוב 116 (אנ') במורנינגסייד הייטס (אנ'), בחלקה על המסלול בו שכן בית המשוגעים בבלומינגדייל (אנ') משנת 1808 עד שעבר למחוז וסטצ'סטר ב-1894.[46] עדיין במורנינגסייד הייטס, ברודוויי חולפת על פני הקמפוס דמוי הפארק של ברנרד קולג' (אנ').[47][48] לאחר מכן, המרובע הגותי של הסמינר התאולוגי המאוחד (אנ'),[49][50] ובנייני הלבנים של בית המדרש לרבנים באמריקה עם החצרות הפנימיות המעוצבות שלהם, פונים זה לזה על פני ברודוויי.[51] בגוש הבא נמצא בית הספר מנהטן למוזיקה.[52]

לאחר מכן ברודוויי עוברת על פני קמפוס מנהטנוויל של אוניברסיטת קולומביה, והקמפוס הראשי של הסיטי קולג' של ניו יורק ליד רחוב 135; הבניינים הגותיים של קמפוס סיטי קולג' המקורי אינם מהעין, בלוק ממזרח. גם במזרח יש את האבנים החומות של המילטון הייטס. המילטון פלייס הוא קטע ששרד מרחוב בלומינגדייל, ובמקור הכתובת של ביתו של אלכסנדר המילטון, The Grange (אנ'), שהועבר.[53]

ברודוויי בעלת אפקט ירוק ודמוי פארק, במיוחד באביב, כאשר היא עוברת בין בית הקברות של כנסיית השילוש הקדוש (אנ') בצפון העיר לקפלת טריניטי לשעבר, כיום כנסיית השתדלות (אנ') ליד רחוב 155.

בית החולים ניו יורק-פרסביטריאן (אנ') שוכן בברודוויי ליד רחובות 166, 167 ו-168 בוושינגטון הייטס. הצומת עם שדרת סנט ניקולס (אנ') ברחוב 167 יוצר את פארק כיכר מיטשל (אנ'). ברחוב 178, דרך U.S. 9 הופכת מקבילה לברודוויי.

ברודוויי חוצה את הארלם ריבר, באמצעות גשר ברודוויי (אנ'), למארבל היל (אנ'). לאחר מכן, הוא נכנס לברונקס, שם הוא מהווה את הגבול המזרחי של ריברדייל (אנ') והגבול המערבי של פארק ואן קורטלנד. ברחוב 253, NY 9A מצטרף עם U.S. 9 וברודוויי. (NY 9A מתפצל מברודוויי בשדרת אשבורטון ביונקרס.)

מחוז וסטצ'סטר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צפון ברודוויי (דרך U.S. 9) ביונקרס

הפינה הצפון-מערבית של הפארק מסמנת את גבול העיר ניו יורק וברודוויי נכנסת למחוז וסטצ'סטר ביונקרס, שם היא ידועה כיום כדרום ברודוויי. הוא נוטה תמיד מערבה, קרוב יותר לנהר ההדסון, ונשאר רחוב מסחרי עירוני הומה. במרכז העיר יונקרס הוא יורד קרוב לנהר, הופך לצפון ברודוויי ו-9A יוצא דרך שדרת אשבורטון (Ashburton Avenue). ברודוויי מטפס לראש הרכס הסמוך עובר במקביל לנהר ולמסילת הרכבת, כמה רחובות מזרחית לשניהם כשהיא חולפת על פני בית החולים סנט ג'ון ריברסייד (אנ'). השכונות הופכות ליותר מגורים והכביש מתפתל בעדינות לאורך ראש הרכס.[54] ביונקרס חולפת ברודוויי על פני אחוזת פיליפס (אנ') ההיסטורית, שראשיתה בתקופה הקולוניאלית.[55]

אנדרטת וושינגטון אירווינג (אנ') בצפון ברודוויי באירווינגטון (אנ'), לא רחוק מביתו של אירווינג, סאניסייד (אנ')

היא נשארת מברודוויי כשהיא עוזבת את יונקרס אל הייסטינגס על ההדסון (אנ'), שם היא מתפצלת למסלולים צפוניים ודרומיים נפרדים לאורך קילומטר אחד. העצים נעשים גבוהים יותר והבתים, הרבים והמופרדים מהכביש באמצעות גדרות אבן, הופכים גדולים יותר. נקודת ציון היסטורית לאומית נוספת, בית ג'ון וויליאם דרייפר (אנ'), שהיה אתר של האסטרופוטוגרפיה הראשונה של הירח.[54]

בכפר הבא, דובס פריי (Dobbs Ferry), ישנן תצפיות שונות מברודוויי על נהר ההדסון תוך כדי מעבר דרך אזור המגורים. ברודוויי עוברת ליד אמת המים העתיקה של קרוטון (אנ') ובסמוך לרובע הקניות של הכפר. לאחר ההצטלבות עם שדרת אשפורד, ברודוויי חולפת על פני מרסי קולג' (אנ'), ואז פונה שוב שמאלה במרכז העיר ממש מעבר לכנסייה הפרסביטריאנית הדרומית (אנ'), לכיוון "ארדסלי על ההדסון" וארווינגטון. וילה לווארו (אנ'), ביתה של מאדאם סי ג'יי ווקר, המיליונרית האפרו-אמריקאית הראשונה, נמצאת לאורך הכביש המהיר.[56] בקצה הצפוני של הכפר אירווינגטון, אנדרטה לזכר הסופר וושינגטון אירווינג, שעל שמו שונה שמו של הכפר, מסמנת את הפנייה לביתו בסאניסייד (אנ'). ברודוויי נכנס לחלק הדרומי של טאריטאון, ברודוויי עובר ליד אחוזת לינדהרסט (אנ') ההיסטורית, אחוזה ענקית שנבנתה לאורך נהר ההדסון בתחילת המאה ה-19.

צפונית מכאן, במרכז הטכני של קראפט פודס (אנ'), גשר טפאן זי הופך להיות גלוי לעין. לאחר שחצה שוב מתחת ל-Thruway ו-I-87, כאן במקביל ל-I-287, ולאחר מכן הצטלבות עם כביש NY 119 בעל ארבעת הנתיבים, שבו 119 מתפצל מזרחה, ברודוויי הופך לרחוב הראשי הסואן של טאריטאון. כנסיית ישו אפיסקופלית, שבה התפלל אירווינג,[57] נמצאת לאורך הרחוב. מסעדות וחנויות רבות ואיכותיות נמצאות לאורך הכביש הראשי הזה. מרכז העיר הזה מסתיים בקצה המזרחי של ניו יורק 448, שם ברודוויי משתפל שמאלה, בירידה, וארבעה שלטים מציינים שברודוויי פונה שמאלה, חולפת על פני הכנסייה ההולנדית העתיקה של סליפי הולו (אנ'). לאחר מכן, הדרך נכנסת לסליפי הולו (אנ') (לשעבר צפון טאריטאון), וחולפת על פני מרכז המבקרים ל-Kykuit, נקודת הציון ההיסטורית הלאומית שהייתה (וחלקית עדיין) האחוזה של משפחת רוקפלר.[54] לאחר מכן עוברת ברודוויי את בית הקברות ההיסטורי סליפי הולו (אנ'), הכולל את מקום מנוחתו של וושינגטון אירווינג ואת התפאורה של "האגדה על סליפי הולו".[58]

ברודוויי מתרחבת לארבעה נתיבים בצומת החצוצרה עם NY 117, שם היא מסתיימת לבסוף ודרך U.S. 9 הופכת לדרך אלבני פוסט (אנ') (והיילנד אווניו) בגבול הצפוני של סליפי הולו (אנ'), ניו יורק.

קטעים עם כינוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניון הגיבורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קניון הגיבורים במהלך מצעד קונפטי עבור האסטרונאוטים של אפולו 11 ב-13 באוגוסט 1969

הכינוי קניון הגיבורים משמש מדי פעם להקשר של קטע בברודוויי תחתית ברובע הפיננסי, שהוא המיקום של מצעד הקונפטי בעיר. המסלול המסורתי של המצעד הוא בכיוון צפון, המתחיל בבאולינג גרין (אנ') ומסתיים בפארק בניין העירייה (אנ'). רובו של המסלול מוקף בבנייני משרדים גבוהים משני הצדדים, המאפשרים תצפית על המצעד לאלפי עובדי משרד וזורקים את הקונפטי, הדומה לסופת שלגים של מנייר גרוס ומאפיין את המצעד.[59]

בעוד שבצעדי אירועי אליפות ספורט טיפוסיים נזרקים כ-50 טונות של קונפטי ונייר גרוס, מצעד יום הניצחון על יפן שהתרחש ב-14–15 באוגוסט 1945 - לציון סוף מלחמת העולם השנייה - נזרקו כ-5,438 טונות של נייר, על סמך הערכות שסופקו, על ידי מחלקת התברואה של העיר ניו יורק (אנ').[60]

יותר מ-200 רצועות גרניט שחורות המוטבעות במדרכות לאורך קניון הגיבורים מציגות את המצטיינים של מצעדי ה-Ticker-Tip בעבר.[61]

הדרך הלבנה הגדולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הדרך הלבנה הגדולה" הוא כינוי לקטע מברודוויי במידטאון מנהטן, במיוחד החלק המקיף את רובע התיאטראות, בין הרחובות 42 ל-53, ומקיף את כיכר טיימס.

בשנת 1880, קטע של ברודוויי בין כיכר יוניון לכיכר מדיסון הואר על ידי נורות קשת חשמלית (אנ') בעיצובו של צ'ארלס פ. ברוש (אנ'), מה שהפך אותו לאחד הרחובות המוארים החשמליים הראשונים בארצות הברית.[62] בשנות ה-90, החלק שמרחוב 23 עד רחוב 34 היה מואר על ידי שלטי פרסום חשמליים עד כדי כך, שהציבור החל לקרוא לה "הדרך הלבנה הגדולה".[63] כאשר רובע התיאטראות עבר למרכז העיר, השם הועבר לאזור כיכר טיימס.

הביטוי "הדרך הלבנה הגדולה" יוחס לשפ פרידמן (Shep Friedman), בעל טור ב"ניו יורק מורנינג טלגרף" ב-1901, ששאל את המונח מכותרתו של ספר על האזור הארקטי מאת אלברט פיין (אנ').[64] הכותרת "נמצא בדרך הלבנה הגדולה" הופיעה במהדורת 3 בפברואר 1902 של מהדורת הערב של "ניו יורק טלגרם".[64]

תיאור דיוקן של ברודוויי בתחילת המאה ה-20 ו"הדרך הלבנה הגדולה" בשעת לילה מאוחרת הופיע ב"אמן במנהטן" (1940)[65] שנכתב על ידי האמן-היסטוריון ג'רום מאיירס:

מוקדם בבוקר בברודוויי, אותו אור שמלטף את ראשי ההרים של קניוני קולורדו חושף בהדרגה את האנטומיה השקטה, השלדים החשופים של שלטי הברזל הענקיים שמכסים את השמים, נטולים כעת מהאטרקציות של הלילה הוולקני. כמעט ללא רוח חיים, הבדרנים העייפים של מועדוני הלילה וחבריהם מתרוצצים לחדריהם, נהגי מונית משווים הזמנות ורווחים, סצנת הרחוב העצומה קיבלה קריאת מסך, ההצגה הסתיימה.

ברודוויי היקר, שנים רבות אני שוכנת על גבולותיך. הכרתי את הצליל השקט של שחר שלך. עוד קודם לכן הייתי לוקח את הקפה שלי אצל מרטין, ברחוב 54 - עכשיו, אבוי, נעלם - שם הייתי רואה את יצורי חיי הלילה לפני היעלמותם עם עלות השחר.

באחד הלילות הגיעה למסעדה חקיינית מהוללת במלוא הדרה, ישירות ממועדון ממול. כמה נהגי מוניות החלו לצחוק עליה. היא לא הייתה מסוגלת יותר לשאת את ההתגרות שלהם, היא קמה והכתה את כל נהגי המוניות. ואז חזרה למועדון, רק כדי לקונן תחת דמעותיה המרות, "ראה איך הרסו לי את השמלה!"

זמנים עברו של ברי הצדפות ובתי הצ'ופ שנעלמו מברודוויי והיו ניצולים של מסורת של הפטרונים הספורטיביים שלהם, בעלי החיים הטובים במנהטן. חלפו הימים שבהם פרח בית הופמן בכיכר מדיסון, עם העירומים המפורסמים שלו מאת בוגרו; כאשר הברים היו ארמונות, כמעט בכל פינה ברחבי העיר; כשסטיב ברודי (אנ'), שקפץ מגשר ברוקלין, השפריץ את כל המדינה בפרסום; כאשר אולמות הקונצרטים של באוורי חילקו כוסות בירה תמורת ניקל, עם מופע במה שנזרק פנימה; כאשר היכל המוזיקה של תייס עדיין הדהד ברחוב 14 עם העוגב המכני הגדול שלו, הפלא של ימיו, מקום של יופי, עם ציורים משובחים וחברה חופשית והגלוי ביותר של חיי נשים. מעברו השני של הרחוב היה טמאני הול, ולידו טוני פסטור (אנ'), שבו נולדו כוכבי הבמה. טוני עצמו, בבגדי לבוש ומגבעת, שר את הבלדות שלו, טרופר אמיץ שהציג את ליליאן ראסל (אנ') ואחרים לתהילה דרך הקהל שלו.

תחבורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברודוויי מתחת ל-IRT Broadway – המבנה המוגבה של קו השדרה השביעית בברונקס
תוכנית משנת 1868 ל"ארקדה לרכבת"

מדרום לצפון, עוברים על פני ברודוויי בנקודה זו או אחרת קווים שונים של הרכבת התחתית של ניו יורק, לרבות קו IRT שדרת לקסינגטון, קו BMT ברודוויי, קו IRT ברודוויי–שדרה שביעית וקו השדרה השמינית של IND (ה-IND השישית). "קו השדרה" הוא קו ראשי יחיד מצפון לדרום במנהטן שאינו עובר לאורך ברודוויי).

  • קו IRT שדרת לקסינגטון עובר מתחת לברודוויי מבאולינג גרין לרחוב פולטון (קווים 4 ו-5).
  • קו ברודוויי BMT עובר מתחתיו מבית העירייה לכיכר טיימס-רחוב 42 (קווים N, Q, R ו-W).
  • קו IRT ברודוויי-שדרה השביעית עובר מתחת ומעל ברודוויי מכיכר טיימס לרחוב 168 (קווים 1, 2 ו-3), ושוב מרחוב 218 למסוף שלו בברונקס ב-Van Cortlandt Park-242nd Street (קו 1).
  • החלק הצפוני של קו השדרה השמינית של IND עובר מתחת לברודוויי מרחוב דיקמן לרחוב אינווד-207 (קו A).[66]

רכבות רחוב מוקדמות בברודוויי כללו את קו ברודוויי ואוניברסיטת פלייס של ברודוויי ושדרה השביעית (1864?) בין כיכר יוניון (רחוב 14) וכיכר טיימס (רחוב 42), קו השדרה התשיעית ואמסטרדם (1884) בין רחוב 65 ורחוב 71, רחוב ארבעים ושתיים, מנהטנוויל ושדרת סנט ניקולס ברנלווי של קו סניף ברודוויי (1885?) בין כיכר טיימס לרחוב 125, וקו קינגסברידג' של קינגסברידג' מצפון לרחוב 169. קו חשמלית, נפתח בברודוויי תחתית (מתחת לכיכר טיימס) ב-1893, ועד מהרה הפך לליבה של הרכבת מטרופוליטן סטריט, עם שני שלוחות: קו ברודוויי ושדרת לקסינגטון וקו ברודוויי ושדרת קולומבוס.

קווי החשמליות הללו הוחלפו בקווי אוטובוס בשנות ה-30 וה-40. לפני שברודוויי הפכה לחד סיטרית, קווי האוטובוס העיקריים לאורכו היו קו 6 (ברודוויי מתחת לכיכר טיימס) של ניו יורק סיטי אומניבוס (NYCO), קו 7 (ברודוויי ושדרת קולומבוס) ו-קו 11 (שדרות התשיעית ואמסטרדם), וכן M100 (Kingsbridge) ו-M104 (Broadway Branch) של תאגיד התחבורה. בנוסף, קווים 4 ו-5 של חברת האוטובוסים של השדרה החמישית השתמשו בברודוויי מרחוב 135 צפונה לוושינגטון הייטס, ו-קווים 5 ו-6 שלהם השתמשו בברודוויי בין רחוב 57 לרחוב 72. עם יישום תנועה חד-כיוונית, הועברו קווים 6 ו-7 לכיוון צפון לשדרה השישית.

החל משנת 2017, את ברודוויי משרתים הכבישים M4 (לשעבר FACCo 4), M7 (לשעבר NYCO 7), M55, M100 ו-M104. מסלולים אחרים המשתמשים בחלק מברודוויי כוללים את M5 (לשעבר FACCo 5), M10, M20, M60 Select Bus Service, Bx7, Bx9 ו-Bx20.[67]

אוטובוסים של בי-ליין משרתים גם בברודוויי בתוך ריברדייל ומחוז ווסטצ'סטר. כבישים 1, 2, 3, 4, 6, 13 ועוד פועלים על חלק מברודוויי.

מבנים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניין החברה הימית הבינלאומית מרכנתיל (אנ') (ברודוויי 1)

ברודוויי שופעת מבנים היסטוריים מפורסמים רבים ומבנים שונים אחרים, כגון:

מבנים היסטוריים בברודוויי שנהרסו כוללים:

ברודוויי כמושג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-20 של המאה ה-20 החלו להתמקם לאורכו, בחלקו המרכזי שבסמוך לכיכר טיימס (Times Square), בין הרחובות 40 ל-50 וסביבותיהם, התיאטראות העיקריות של העיר ניו יורק, ובמיוחד אלו שהתמחו בסוגת המחזמר. כך הפך המושג "ברודוויי" לשם נרדף לתעשיית התיאטרון הממסדית של העיר ניו יורק וארצות הברית בכלל – כפי שהמושג "הוליווד", שם אזור בלוס אנג'לס – הפך לשם נרדף לתעשיית הקולנוע האמריקאית. כפועל יוצא מכך נטבע גם המושג "אוף ברודוויי" (Off-Broadway – מחוץ לברודוויי) כשם נרדף לתיאטרון השוליים ותיאטרון פחות ממוסד ופחות ממוסחר. כיום, המונחים "ברודוויי" ו"אוף ברודוויי" בתחום התיאטרון מתייחסים יותר לסוגה, גודל ההפקה ומסחריותה מאשר למיקום הפיזי של התיאטרון.

ברחוב 28 מערב, המצטלב עם ברודוויי התפתחה תעשיית המוזיקה הפופולרית, שנועדה כדי לשרת את מחזות הזמר של ברודוויי. הרחוב, שזכה לכינוי "סמטת טין פאן" הפך לשם כולל לתעשיית המוזיקה הפופולרית בשיאה.

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שמה של הלהקה האינדיאנית נהגה במגוון תחומים: Wiechquaeskeck, Wechquaeskeck, Weckquaesqueek, Wecquaesgeek, Weekquaesguk, Wickquaesgeck, Wickquaesgek, Wiequaeskeek, Wiequashook, ו-Wickquaeskec. משמעות השם, ככל שיאוית, ניתנה כ"סוף הביצה, ביצה או אחו רטוב", "מקום סירות המפרש" ו"ארץ קליפת ליבנה". ראה:
  2. ^ לדברי הסופר ראסל שורטו: "ברודוויי לא עוקבת אחר המסלול המדויק של השביל האינדיאני, כפי שחלק מהיסטוריונים חשבו. כדי לעקוב אחר שביל ויקקוואסגק היום, ייקח את ברודוויי צפונה מבית המכס, רץ מזרחה לאורך פארק רו, ואז עקבו אחרי ה-Bowery לרחוב עשרים ושלוש. משם, השביל התפתל לצד המזרחי של האי. הוא חצה מערבה דרך ראש הסנטרל פארק; השבילים של ברודוויי ושביל ויקקוואסגק מתכנסים שוב בראש האי. השביל המשיך לתוך הברונקס; כביש 9 עוקב אחריו צפונה."[2]
  3. ^ עוד נטען כי ההולנדים כינו אותה "Breede Weg", ש"ברודוויי" הוא תרגום מילולי שלו. ראה:
    • Ellis, Edward Robb (1966). The Epic of New York City. Old Town Books. p. 26.
    • "Some New Publication: Peter Stuyvesant's Unhappy Rule". The New York Times. May 29, 1893. ISSN 0362-4331. Retrieved April 20, 2020. One other thing which came from the Dutch is the name of our street, Broadway, which by them was called the Breede Weg, the translation being afterward made by the English"

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Shorto, Russell (February 9, 2004). "The Streets Where History Lives". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved April 10, 2020. And what about a marker for the Wickquasgeck Trail, the Indian path that ran the length of the island, which the Dutch made into their main highway and the English renamed Broadway?
  2. ^ 1 2 3 Shorto 2005, p. 60, note
  3. ^ Lorenzini, Michael (February 23, 2017). "The Dutch and the English, Part 2: A Wall by any other name". New York Department of Records and Information Services. NYC Archives. Retrieved August 21, 2019.
  4. ^ Burrows & Wallace 1999, p. 50.
  5. ^ Moscow, Henry (1978). The Street Book: An Encyclopedia of Manhattan's Street Names and Their Origins. New York: Hagstrom Company. p. 31. ISBN 978-0-8232-1275-0.
  6. ^ Feirstein, Sanna (2001). Naming New York: Manhattan Places & How They Got Their Names. New York: New York University Press. p. 26. ISBN 978-0-8147-2712-6.
  7. ^ See the map inset. "Manhattan's Sandy Evacuation Zones Match Up With the Island's Original Coastline" Archived November 5, 2012, at the Wayback Machine gizmodo.com
  8. ^ "City Notes of 1774 Up for Redemption". The New York Times. October 6, 1935. p. N1. ISSN 0362-4331. Retrieved July 11, 2010.
  9. ^ Trollope, Fanny. "30". Domestic Manners of the Americans. Retrieved September 6, 2020 – via gutenberg.org.
  10. ^ 1 2 "Riverside-West End Historic District Extension II Designation Report" (PDF). New York City Landmarks Preservation Commission. June 23, 2015. pp. 8, 10. Retrieved December 9, 2019.
  11. ^ New York (State); Brown, G. W. (1902). General Ordinances of the City of New York Under the Greater New York Charter: Also Ordinances of the Former Cities of New York and Brooklyn, Long Island City, the Town of Newtown, the Villages of Jamaica, College Point, New Brighton, and Port Richmond, in Force December 31, 1897; Also Laws of the State Concerning Intelligence Offices, Pawnbrokers, Animals, Commercial and Stoop Lines in the City. Banks Law Publishing Company. p. 130. Retrieved September 6, 2020.
  12. ^ New York City Manhattan Borough President's Office (December 1, 1897). NYC Manhattan Borough President's Office City Map Reference Map ACC 6027. Retrieved March 22, 2017 – via Wikimedia Commons.
  13. ^ February 14th in NYC History: 1899, referred to as "the 'Western' Boulevard"; called "the 'Grand' Boulevard" in The New York Times, February 1869, quoted in Michael V. Susi, The Upper West Side "Introduction", 2009:7.
  14. ^ 1 2 Dunlap, David W. (July 7, 2000). "Street of Automotive Dreams". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved November 4, 2020.
  15. ^ "B. F. Goodrich Company Building" (PDF). New York City Landmarks Preservation Commission. November 10, 2009. p. 2. Retrieved November 2, 2020.
  16. ^ "Real Estate And the Automobile Trade". The New York Times. January 6, 1907. ISSN 0362-4331. Retrieved November 3, 2020.
  17. ^ "Realty Still in Demand in Automobile District; Purchase of $300,000 Building East Week -- Tendency of Large Concerns to Become Owners Instead of Tenants". The New York Times. February 21, 1909. ISSN 0362-4331. Retrieved November 3, 2020.
  18. ^ Ingraham, Joseph C. (June 7, 1954). "7th and 8th Aves. Shift to One-Way". The New York Times. p. 1. ISSN 0362-4331. Retrieved July 11, 2010.
  19. ^ Ingraham, Joseph C. (March 12, 1957). "New One-Way Plan Cuts Delay by 30% In Midtown Traffic". The New York Times. p. 1. ISSN 0362-4331. Retrieved July 11, 2010.
  20. ^ Robertson, Nan (June 5, 1962). "Shifts in Traffic Marked By Jams". The New York Times. p. 1. ISSN 0362-4331. Retrieved July 11, 2010.
  21. ^ "City to Extend One-Way Traffic to 3 Manhattan Routes Sunday". The New York Times. November 5, 1963. p. 1. ISSN 0362-4331. Retrieved July 11, 2010.
  22. ^ Ingraham, Joseph C. (May 12, 1965). "5th and Madison Will Go One-Way Early Next Year". The New York Times. p. 1. ISSN 0362-4331. Retrieved July 11, 2010.
  23. ^ Fowle, Farnsworth (January 17, 1966). "Barnes Suggests Express Bus Runs". The New York Times. p. 1. ISSN 0362-4331. Retrieved July 11, 2010.
  24. ^ Donohue, Pete (July 10, 2008). "City to Make Two Broadway Lanes Bikes, Walkers Only for Seven Blocks". New York Daily News. New York. Retrieved July 11, 2010.
  25. ^ Broadway Boulevard I
  26. ^ Grynbaum, Michael M. (February 11, 2010). "New York Traffic Experiment Gets Permanent Run". The New York Times. ISSN 0362-4331. Archived from the original on January 1, 2022. Retrieved July 11, 2010.
  27. ^ "Times Square Bomb Attempt (May 1, 2010)". The New York Times.
  28. ^ Broadway Boulevard II
  29. ^ "Worth Square Project". Madison Square Park Conservancy. Retrieved May 14, 2017.
  30. ^ "Flatiron Shared Street CB 5 Transportation Committee" (PDF). New York City Department of Transportation. March 27, 2017. Retrieved May 14, 2017.
  31. ^ Dunlap, David W. (September 28, 2004). "After a Decade, Disney Chief Sees New 'Flair' on 42nd St". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved October 10, 2008. Barely recognized by a crowd that might not have been on the block if he hadn't been there first, the man who Disneyfied Times Square walked across 42nd Street yesterday to take in a decade's worth of change.... He emerged from under the marquee of the New Amsterdam Theater, whose opulent revival in Disney's hands has been credited as a key catalyst in the redevelopment of 42nd Street.
  32. ^ Dunlap, David W. (June 10, 2007). "Copy!". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved October 10, 2008. The sound is muffled by wall-to-wall carpet tiles and fabric-lined cubicles. But it's still there, embedded in the concrete and steel sinews of the old factory at 229 West 43rd Street, where The New York Times was written and edited yesterday for the last time.
  33. ^ Gregor, Alison (October 18, 2006). "A New Star in the Columbus Circle Orbit". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved April 20, 2020.
  34. ^ "Safety Fixes Slated for One of Manhattan's Most Dangerous Intersections". Retrieved February 10, 2014.
  35. ^ Verdi Square, New York City Department of Parks and Recreation. Accessed June 16, 2016.
  36. ^ Shepard, Richard F. (April 8, 1988). "Strolling Up Broadway, The West Side's Spine". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved April 18, 2008.
  37. ^ Jerry Schatzberg
  38. ^ deCourcy Hinds, Michael (November 8, 1987). "A Conversion Plan Roils the Ansonia". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved February 10, 2014.
  39. ^ "Amsterdammin' from West 72nd–110th". November 2010. Retrieved February 10, 2014.
  40. ^ "Beacon Theatre History". Archived from the original on February 14, 2014. Retrieved February 10, 2014.
  41. ^ Horsley, Carter B. "The Cornwall" City Review
  42. ^ White, Norval & Willensky, Elliot (2000). AIA Guide to New York City (4th ed.). New York: Three Rivers Press. ISBN 978-0-8129-3107-5. p. 351
  43. ^ "Written on the Screen" (PDF). April 21, 1918. Retrieved February 10, 2014.
  44. ^ "Symphony Space History". Retrieved February 10, 2014.
  45. ^ Straus Park, New York City Department of Parks and Recreation. Accessed June 16, 2016.
  46. ^ Lombardi, Kate Stone (October 16, 1994). "Hospital Marking Its 100th Year". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved April 20, 2020. When lower Broadway became more urbanized, the asylum was moved to upper Manhattan, on what is now the site of Columbia University. (The area was referred to as Bloomingdale – vale of flowers – by early Dutch settlers, and the hospital was named the Bloomingdale Asylum.
  47. ^ Dolkart 1998, p. 153.
  48. ^ Gray, Christopher (December 7, 2003). "Streetscapes/116th to 120th Streets, Broadway to Claremont Avenue; Architecture of Barnard, in the Shadow of Columbia". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved December 23, 2019.
  49. ^ Dolkart 1998, p. 249.
  50. ^ "Union Theological Seminary" (PDF). New York City Landmarks Preservation Commission. November 15, 1967. Retrieved December 23, 2019.
  51. ^ Dolkart 1998, p. 273.
  52. ^ Dolkart 1998, p. 261.
  53. ^ Simmons, Eleanor Booth Where Cobwebs Thrive on Manhattan Isle New York Tribune; November 6, 1921
  54. ^ 1 2 3 1977–2007 I Love New York State Map (Map). I Love New York. 2007.
  55. ^ "Philipse Manor Hall State Historic Site". Retrieved October 6, 2014.
  56. ^ "Villa Lewaro". Places Where Women Made History. National Park Service. March 30, 1998. Retrieved May 31, 2009.
  57. ^ Larson, Neil (February 1987). "National Register of Historic Places nomination, Christ Episcopal Church". New York State Office of Parks, Recreation and Historic Preservation. Archived from the original on February 19, 2012. Retrieved June 11, 2008.
  58. ^ "The Original Sleepy Hollow Cemetery in New York". Retrieved October 6, 2014.
  59. ^ "New York City's Ticker-Tape Parades". Downtown Alliance. October 19, 1960. Retrieved May 5, 2020.
  60. ^ "Q & A: Today's Giants Ticker-Tape Parade". The New York Times. February 5, 2008. ISSN 0362-4331. Retrieved August 4, 2008.
  61. ^ Santos, Fernanda (June 11, 2008). "Super Bowl-Winning Giants Get Canyon of Heroes Honor". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved August 4, 2008. The plaque is one of the more than 200 granite strips in a route known as the Canyon of Heroes, marking those who have been honored by the city with ticker-tape parades.
  62. ^ Burrows & Wallace 1999, p. 1063.
  63. ^ Burrows & Wallace 1999, p. 1066.
  64. ^ 1 2 Bloom, Ken (2003). Broadway: An Encyclopedia. Taylor & Francis. p. 499. ISBN 978-0-203-64435-5.
  65. ^ Jerome Myers, Artist in Manhattan, New York: American Artists Group, Inc. 1940.
  66. ^ "NYC Subway Map" (PDF). MTA. Retrieved June 6, 2014.
  67. ^ "Manhattan Bus Map" (PDF). Metropolitan Transportation Authority. July 2019. Retrieved December 1, 2020.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברודוויי בוויקישיתוף


תחבורה בניו יורק
שדרות אורכיות השדרה הראשונה • השדרה השנייה • השדרה השלישית • שדרת לקסינגטון • השדרה הרביעית (שדרת פארק) • שדרת מדיסון • השדרה החמישית • השדרה השישית (שדרת האמריקות) • השדרה השביעית • השדרה השמינית / סנטרל פארק וסט • השדרה התשיעית • השדרה העשירית • השדרה ה-11 • השדרה ה-12 • שדרה A • שדרה B • שדרה C • שדרה D
רחובות רוחביים וול סטריט • רחוב קאנאל • רחוב 34 • רחוב 42 • רחוב 52 • רחוב 57 • רחוב 59 • רחוב 110 • רחוב 125 • רחוב 155
רחובות אחרים ברודוויי • רחוב בליקר • רחוב האוסטון
כיכרות כיכר טיימס • גראנד ארמי פלאזה • כיכר וושינגטון • כיכר יוניון • כיכר קולומבוס
גשרים גשר רוברט פ. קנדי • גשר ברונקס וייטסטון • גשר וראזאנו נארוז • גשר ת'רוגס נק • גשר הנרי הדסון • גשר קווינסבורו • גשר ברוקלין • גשר מנהטן • גשר ויליאמסבורג • גשר ג'ורג' וושינגטון • גשר מארין פארקוויי גיל הודג'ס ממוריאל • גשר קרוס ביי וטרנס ממוריאל
מנהרות מנהרת ברוקלין בטרי • מנהרת קווינס מידטאון • מנהרת הולנד • מנהרת לינקולן
נמלי תעופה נמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי • נמל התעופה הבינלאומי ניוארק ליברטי • נמל התעופה לה גוארדיה
כללי תחנת גרנד סנטרל • הרכבת התחתית של ניו יורק • תוכנית חברי הוועדה (1811)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ברודוויי_(רחוב)&oldid=39815892"